השנה חוגג מושב רמות ארבעים שנה להווסדו.
פעם נקראנו חלוצים,נקראנו ליישב את הגבולות אחרי מלחמת ששת הימים ועשינו זאת בשמחה , בלהט נעורים, בתמימות
אך לא הכל התנהל על מי מנוחות। צימרים לא היו כאן ।המושג בלוי ב צימרים בצפון טרם הומצא, התמודדות עם קשיים כלכליים הולידה גם קשיים חברתיים לא פשוטים.
לכבוד שנת הארבעים נתבקשנו ותיקי מושב רמות לכתוב "דפי ראשונים" , מה היה פה ואיך לפני שהחל עידן הצימרים .
בימים הקרובים אשתף את המתעניינים בקורות אותה תקופה.
לזמן החולף יש תכונה מופלאה, הוא "משדרג" את הזכרונות, מאפשר לנו לזכור את ארועי העבר בחדות אך מעגל את הפינות ונותן לעובדות משמעות סלחנית ומפויסת। עשר השנים הראשונות במושב רמות היו הקשות , המשמעותיות והמופלאות בחיי.
הגעתי לרמת הגולן על תקן "שלתניקי"ת" בגיל שמונה עשרה וחצי।
"שלתניקית" – מילה שנהגתה לעיתים בזלזול, לעיתים בחיבה. תלוי ע"י מי ובאלו נסיבות.(משהו כמו "חבל על הזמן" של ימנו שרק לפי ההקשר אתה יודע אם זה טוב או רע.)
בטקס סיום טירונות בנות הבטיחה סטלה לוי, קצינת ח"ן ראשית להורים הגאים כי צה"ל והיא באופן אישי ידאגו מעתה לבנות.
אבא שלי שלקח את דבריה ברצינות וכפשוטם התאכזב מאד כשגילה לתדהמתו כי שבת חורפית אחת נשכחתי ע"י החברה בגן הירק בעודי עורכת להורי סיור. לא עזרו כל ההסברים שלי והטענה שאני רגילה לנסוע בטרמפים הביתה, מבחינת אבא שלי, סטלה לוי סיימה את הקריירה הצבאית בו ברגע.
סבתי ז"ל שהיתה גם היא באותו טקס, לקחה את דודו (נציג רמות) הצידה ובקסמה כי רב הוציאה ממנו הבטחה כי מהיום והלאה הוא שומר עלי ואחראי באופן אישי לבטחוני ולרווחתי.
דודו, להבדיל מסטלה לוי התייחס ברצינות להבטחה. עד עצם היום הזה. ללא אפשרות חנינה או הורדת שליש על התנהגות טובה, כי השופטת שדנה אותו למאסר עולם במחיצתי עברה בינתיים לעולם שכולו טוב ואין שום הרכב בעולם שמסוגל לפטור אותו מהעונש...
וכך בלית ברירה, 16 בספטמבר 1970 , לא לפני סיום קטיף הכותנה מצאנו עצמנו מתחת לחופה ב"אולמי חיפה".
מבחינתי, ערב מופלא וקסום, מבחינת החברה- הזדמנות לצאת מ"תחום המושב", מבחינת דודו – הזדמנות ללכת לסרט בהצגה שנייה.
קצת אחרי החופה, בא אלי אהובי ושאל: "רוחלה, איכפת לך שאלך עם החברה לסרט?" האמת, הסכמתי לו. אני הייתי בעננים בשמלתי הכפרית, הפשוטה , בצבע שמנת (פשטות היה שם המשחק בתקופה ההיא), ואם חתני רוצה ללכת לסרט עם החברה זה בסדר גמור מבחינתי. . . כדי לא להשאיר אתכם במתח, אספר רק שבסופו של דבר החברה לא הלכו לסרט, כך שגם דודו וגם אני נשארנו עד סוף החתונה.
חזרנו לאחר שבוע מירח הדבש וברוב חגיגיות "עליתי להצבעה לחברות".
קצת רקע: החברים הראשונים התקבלו לחברות זמן קצר לאחר העליה לקרקע (יספרו על כך "הותיקים" אם ירצו),אח"כ נקבעה תקופת מועמדות של חצי שנה। אנשים באו והלכו, חלקם נשארו, חלקם התקבלו לחברות ורק אני "השלתניקית" הייתי צריכה לחכות עד אחרי החתונה כדי שאוכל שוב לעלות להצבעה, כי לא מקבלים חיילים לחברות। וכך יצא שלא כדרך הטבע, שאנשים שהגיעו למושב רמות קבלו את הזכות להחליט אם אתקבל לחברות או לא। והם החליטו ।שלא। חמישה עשר מצביעים בסך הכל। שבעה בעד, שמונה נגד। לא התקבלתי!
בישוב כל כך קטן, עם מספר כה מצומצם של בעלי זכות הצבעה, לא קשה היה לנחש מי הצביע בעד ומי נגד, למרות שההצבעה הייתה חשאית.
וכך הלכתי לאחת הבנות שאת שמה לא אומר בפרהסיה (השם שמור במערכת) ושאלתי אותה למה בעצם הצביעה נגדי. תשובתה המפתיעה היתה: "כי את לא מקפידה בביצים".
? ? ? ? ? ?
אני לא מקפידה בביצים? לא יכול להיות !!! הרי ידוע לכל שאני קפדנית מאין כמותי, בעיקר בכל הנוגע לביצים.
אבל בביצים של החבר של החברה לא הקפדתי. וכדי שלצעירים שביננו לא יעלו כל מיני מחשבות על איך התנהלו חיי הוריהם פעם, אסביר: הביצים- ביצי תרנגולת המה. ביצים מטוגנות שהיו נוהגות הבחורות , תורניות המטבח, לטגן לבחורינו המצוינים לארוחת הבוקר. רק שבניגוד לכל הבנות שהכינו לכל בחור ובחור את הביצים בדיוק בדרגת הטיגון, הצבע, והמצב הנוזלי של החלמון ואף החלבון, אני לא הקפדתי. וכך יצא שאצלי כולם קיבלו חביתה או שתי ביצים עין או עין הפוכה. וזהו.
חשבתם שעד היום יושבת בינכם חברה מתחזה שלא עברה את אחוז החסימה? טעיתם ב ג ד ו ל !
קודם כל דודו ואני שקלנו ברצינות מרובה את האופציה שאני אגור במשך השבוע אצל הורי בפתח תקווה ואבוא לבקר אותו בסופי שבוע। בזמנו זה נראה רעיון הגיוני , חבל שלא ניסינו.
לעומת זאת במושב פרצה מהומה. קודם כל היה חשש אמיתי שדודו המומחה לגידולי שורה יעזוב את המשק ביחד איתי. רעיון בלתי נסבל מבחינתם.
החשש הנוסף והכבד יותר היה של כל הרווקים/רווקות שמה יקרה כשיגיע תורם להביא את החתן/כלה המיועדים והם לא ימצאו חן בעיני שאר החברים? חשש כבד, מעיק, לא בלתי סביר.
ישבו וטכסו עצה. הביאו את דני קריצ'מן היקר לליבנו שיעזור להם לצאת מהמלכודת.
חשבו וחשבו וחשבו וחשבו והעלו הצעה לאספה: כל איש /אשה שמתחתן, יתקבל בן זוגו לחברות באופן אוטומטי. זכות הצבעה יקבל לאחר שנה. ועוד החליטו שהחלטה זו תתפוש רטרואקטיבית מיום שקם המושב.
ההצעה התקבלה ברוב מוחלט.
ובא לציון גואל . . .
ותודה לדני קריצ'מן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה